חזון

אלומות- אולפנה חקלאית לבנות


ניתן לזהות היום בקרב הנוער כמה מגמות רווחות – חיפוש "אמת" וחיפוש עצמי, רצון "להתחבר" ולחוות כל דבר בכל הרבדים, כוחות נפש ועוצמות רוחניות, פניה לתחומים נוספים מעבר ללמידה שכלית (מוסיקה, תנועה, אומנות וכו') , חיפוש איזון בין החומר לרוח, חיפוש אחר "אבות רוחניים" , לקיחת אחריות ויוזמות חברתיות ועוד ועוד. ומנגד - מרידה בכל סמכות ,שקיעה בעולם וירטואלי ומלאכותי עד כדי התמכרות, רדיפה אחר חומריות וחיצוניות, ציניות, ויתור עצמי, עצלות, חוסר נטילת אחריות וחוסר יכולת להיות לבד בלי מסיחים, רצון לסיפוק מיידי, ניתוק חברתי והתרחקות מהטבע.
במקורות רבים מוזכרת העבודה החקלאית כערך בפני עצמו (ולא כברירת מחדל):
"שאל יחשבו שעבודת האדמה ..היא רק עבודה חומרית גרידא.. שהוא רק לתכלית החמרית שבה בלבד... כי עבודה זו ..בארץ הקדושה – לעבודה רוחנית היא נחשבת. מפני שכל עבודה ופעולה שעובדים.. בארץ, כמו לחרוש ולזרוע וליטע אילנות.. למצווה יחשב, והוא כמו מי שעושה תפילין ולולב וסוכה ושאר מכשירי מצווה וכמו שכתב רבנו החתם סופר"...(אם הבנים שמחה, ג',עא-עב)
בניית תוכנית חקלאית ששמה במרכז את בניין הקומה הרוחנית ואת העבודה החקלאית , כאמצעי לבניין האישיות של הנערה , יוכלו לבנות בה תכונות משמעותיות שישרתו אותה במהלך חייה הבוגרים:
העמל וההתמדה הדורשים דחיית סיפוקים ושליטה עצמית, האחריות המוטלת על כתפיה, האמון ביכולתה ובכוחותיה, התפילה והאמונה הישירה במוריד הגשם ("מאמין בחי העולמים וזורע"), שמחת החיים הטבעית, הפשטות נטולת הציניות, ההתמודדות עם קושי, הצלחות וכשלונות, החברות הטבעית והעבודה המשותפת (זמן ליצירת קשרים בינאישיים, גם עם הצוות החינוכי) חוויית התהליכיות, המפגש הבריא עם הגוף, הנתינה הקבועה, ה"התבודדות", המשמעת העצמית ובעיקר – הקרבה לטבע.
כל אלה ועוד- הן תכונות משמעותיות , בבניית אישיות עצמתית, בריאה ומאוזנת של נערה הצומחת לחיי תורה ואמונה ישרים.   במיוחד בדור זה, המתרחק , לצערנו, ממקורותיו הטבעיים ושקוע בעולם וירטואלי, מנותק ומלאכותי ,יש חשיבות גדולה בבניית עולם טבעי המחבר בין כל כוחות האישיות ומרץ הנעורים ומפיק מהם אור וטוב.

אילת רקנטי
ראש התכנית

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.